אני עובד "פאושלי"! אין לי צורך בכתב כמויות
משפט שגור בפי חלק בלתי מבוטל של חברות יזמיות, בין אם פרטיות ובין אם ציבוריות וממשלתיות.
בצער רב ניתן לומר שההסתתרות מאחורי הסכמים פאושלים – "הכל כלול", לכאורה מטיבה עם היזם במועד החתימה ומציבה אותו בעמדת כוח מול חברת הביצוע, אך זו, עלולה לחזור כ"בומרנג" במהלך הפרויקט דרך חלון "החריגים" או במקרה חמור גם להביא לתקיעת הפרויקט כולו עקב חוסר יכולת של הקבלן להמשיך את עבודתו.
במציאות של 2016, גדלו הפרויקטים והפכו מורכבים יותר. הבעיה המרכזית היא שבשלב המוגדר כשלב מכרז הקבלנים, להרבה מאוד יזמים אין את היכולת/זמן/רצון לבחון את הפרויקט לעומקו ולאמוד את עלויות הביצוע שלו, (נפוץ יותר בקרב חברות הקטנות/בינוניות) דבר זה מייצר מידע חסר בין שני הצדדים, היזם והקבלן בשלב קריטי זה, מה שעלול להביא למצבים אותם תארנו לעיל.
הרבה מאוד קבלנים שעובדים על מרווחים קטנים עד אפסיים מנצלים את הפער הזה בכדי לשרוד ולגרד כמה אחוזי רווח מהפרויקט בטענות של "שינוי מהותי" או "סטייה ניכרת מהחוזה". במצב קריטי שכזה בתהליך הפרויקט, היזם, אשר מפחד מעצירת הפרויקט, יאלץ בסופו של דבר "לזרום" עם הקבלן רק בכדי לא להשבית את האתר ולייצר הפסדים.
אז איך פותרים את הסוגיה? האם כל הסכם צריך להיות הסכם למדידה? ממש לא.
הכיוון הנכון הוא השקעה מצד היזם בפרטים הקטנים בשלבי טרום המכרז. מה הכוונה? גם אם הפרויקט אינו למדידה, מומלץ ואף רצוי לבצע כתב כמויות ותקורות אתר ולייצר אומדן הכי מדויק שניתן בשלב זה.
הרבה מאוד יזמים וקבלנים אומדים את עלויות הפרויקט בעזרת כללי אצבע אשר ביססו להם במהלך השנים בתחום. הבעיה היא שכללי אצבע אלה הינם כלליים מאוד ושימוש בהם כופה חישובים רוחביים על הפרויקט שאין להם קשר למציאות ולמה שמפורט בתכניות ובמפרטים. אם מסתכלים על הצד הקבלני, ניתן לראות חברות ביצוע מהגדולות ביותר דרך הבינוניות והקטנות אשר קורסות עם השנים ומגיעות לידי פירוק, כאשר המסקנה המרכזית היא חוסר בתמחור נכון של פרויקטים וכניסה לפרויקטים באי וודאות אשר מתבטאת לעיתים בשולי רווח נמוכים מאוד, אשר כל רוח קלה מייצרת זעזוע ענק, או לחילופין, במצב של כניסה לפרויקט בהפסד בין אם בידיעה או בין אם לא.
אם נחזור לצד היזמי, על היזם לבצע "חריש עמוק" על בסיס התכניות ולייצר אומדן כמה שיותר קרוב למציאות. היזם צריך לשאוף לרכוש יכולת הבנה ביצועית וראיה הנדסית של איך הולך להראות הפרויקט שלו הלכה למעשה כבר בשלב התכנון וטרום המכרז. מהנדס החברה צריך להיות מעורב בכל פריט, חומר גלם ושעות עבודה של הקבלנים שאחראים להקמת המבנה שלו.
במה זה ישרת אותו? בכמה מישורים. האחד, כלי לבניית תקציב לפרויקט אשר ישמש את ההנהלה לצורך קבלת תמונת מצב מהימנה, תהליך קבלת החלטות תקין וניהול סיכונים אמיתי. השני, יכולת הצבת נקודת ייחוס להצעות אותן יקבל היזם מהקבלנים המתמודדים למכרז. כן, מומלץ ואף רצוי למנוע כניסה של קבלן המציע הצעה זולה ועלול לרסק את הפרויקט באמצע העבודה! או לחילופין קבלן יקר שרחוק מנקודת הייחוס. אותה נקודת ייחוס מאפשרת ליזם לקבל תמונה טובה של מיקום הצעת הקבלן על ציר ההצעות השונות.
במישור השלישי, כתב הכמויות יהווה אמצעי ייחוס לחישוב מחירי חריגים במידה ויהיו. מעבר לזה, גם מנהל הפרויקט והמפקח מטעם היזם ישתמשו בכלי זה על מנת לבחון את הביצוע באתר הבניה וזהו כמובן אינטרס של היזם.
לסיכום, לא לבצע ניתוח מעמיק של הפרויקט, לא לחשב את כלל הכמויות והפעילויות ולאמוד אותן בטענה שהפרויקט נחתם בהסכם פאושלי, משמעותו ביצוע עבודה תחת ערפל המייצר אי וודאות. אי וודאות בניהול סיכונים וקבלת החלטות מגדיל את הסיכון הכללי בפרויקט ואמור להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות. יש לשאוף תמיד להקטין את אי הוודאות על מנת לקבל החלטות שקולות ולמקסם את הסיכוי לסיים את הפרויקט בלוחות הזמנים ובתקציב שנקבע מראש.
